ראשונות
מה הסיפור של החרצן?
ההיסטוריה המודרנית של הענבים חסרי החרצן
– נכתב ע"י האגרונומים של ענבי טלי ובשיתוף מומחים לפיתוח זנים –
בשנים האחרונות אנו עדים למגוון רב של זני ענבים שפוקד את מדפי החנויות כל השנה. לא כך היה הדבר עד לפני שנים בודדות בהן היה מקובל שהענבים היו נפוצים רק בחודשי הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט). תודות למהפכת הזנים שהתחוללה בענף בעשורים האחרונים, אנו נהנים כיום מענבי מאכל חסרי חרצנים במגוון צבעים ובשלל טעמים לאורך כמעט כל השנה.
הגפן היא אחד ממיני הפירות הראשונים שבויתו על ידי האדם ואם נתבונן על ההיסטוריה נראה שיש עדויות לגידול ענבים כבר למעלה מ 6000 שנה. לאורך הדורות התגלו לא פעם זני ענבים חסרי חרצנים כתוצאה ממוטציה, זנים אלו נשתמרו באזורי הגידול המסורתיים של הגפן כמו טורקיה, ארמניה וגיאורגיה. זאת ועוד, במצרים, התגלו מספר עדויות של כתבי פפירוס המתארים גידול וצריכה של זני ענבים חסרי חרצנים בטקסי פולחן ודת לפני אלפי שנים.
המפורסם והוותיק מבין זני הענבים חסרי החרצנים הוא התומפסון (THOMPSON SEEDLESS) שהוא למעשה הזן "סולטנינה" שהיגר לאמריקה בשלהי המאה ה-19 יחד עם וויליאם תומפסון והתמקם בעמק המרכזי בקליפורניה. הזן "סולטנינה" , כך יעיד שמו, הגיע ככל הנראה מאזור טורקיה במקור שם שימש מאות שנים לגידול של ענבים למאכל כפרי טרי, לצימוקים, לריבות ולמגוון תבשילים. שמותיו הרבים של הזן כמו: סולטנה, קישמיש, אוזומו איזמיר ו- LADY DE COVERLY יעידו על תפוצתו הרחבה והפופולריות הרבה שלו זכה.
התומפסון , בזכות שימושיותו הרבה כזן מאכל, זן לצימוקים וכזן המייצרים ממנו תירוש ליין, נחשב עד לאחרונה לזן הגפן הנטוע ביותר באזורים רבים בעולם.
בשנים האחרונות הוא מוחלף על ידי מאות זנים מסחריים של ענבים. הזנים החדשים הללו הם זנים חסרי חרצן כמו סייבל, אוטום קריספ, טימפסון, ארלי סוויט ועוד…
איך בכלל נוצרים ענבים ללא חרצנים?
מצד אחד, לפירות ללא גרעינים או חרצנים יתרונות רבים מבחינת האדם ומאידך, הם אינם נפוצים בטבע בדרך כלל. אז מאיפה הם הגיעו אלינו ?
אבטיח, אננס, ענבים, בננה, מלפפון ואפרסמון, הם כולם פירות חסרי חרצנים, המייצגים צדדים שונים בתופעת הפרתנוקרפיה. במילים אחרות, ענבים שהוגדרו על-ידי גורמי המקצוע כחסרי חרצנים – אכן אינם יכולים להכיל חרצנים, אלא לכל היותר זרעים מנוונים הקרויים בעגה המקצועית-בוטנית "שאריות עובר מנוון רך קטן" בלבד. שארית זו הינה חסרת מעטה קשיח וחסרת צבע חום המאפיין חרצנים, שכן אינה מכילה את חומר הליגנין שקיים בחרצן, ולהבדיל מחרצן אין לה יכולת לנבוט אילו תוטמן באדמה.
אמנם תנאי אקלים, מועד הבציר ותנאים גנטיים יכולים להשפיע על גודלה, אך זו לעולם תישאר שארית קטנה של עובר מנוון רך ואין אפשרות שתתפתח לחרצן. היא בטוחה לחלוטין למאכל ואינה מורגשת באכילה.
בכל מקרה, מי שקובע האם זן הענבים הוא זן חסר חרצנים הוא המטפח וחברת ההשבחה של הזנים המופצים בארץ ובעולם, לדוגמא מכון וולקני למחקר של משרד החקלאות. בישראל (ובעוד מספר מדינות בעולם) אף קיים גוף סטטוטורי כדוגמת המועצה לזכויות מטפחים במשרד החקלאות שמוודא ומאשרר את תכונות הזן כפי שנרשם על ידי המטפח.
