משפחת שריג
מרים ושלמה באו ללכיש לאחר מות אחיו של שלמה, כיום ניצן מחדשת את המשק, "לנהל משק חקלאי כאישה, זה לא קל אבל אני אוהבת את ההשתנות והאתגר, אין יום שדומה לקודמו…"
כמו כל הילדים בלכיש, גם רן ואמיר תמיד עזרו במשק של ההורים, כשגדלו בחרו בחקלאות כדרך חיים, כיאה לשני הפכים, גם זני הענבים האהובים עליהם שונים לחלוטין
אהוד גדל במושב נחלת יהודה, "עשה ציונות" בקיבוץ רביבים והתיישב בלכיש כשרן ואמיר היו קטנים, רן ואמיר, כמו כל הילדים בלכיש, תמיד עזרו במשק של ההורים (אם רצו או לא…) בגיל 40 אהוד החל, בנוסף לחקלאות, ללמוד רפואה משלימה, בשנות ה-90, כשהרחיבו את המושב, רן ואמיר החליטו להשתקע בלכיש, כיום כל המשפחה המורחבת עוסקת בחקלאות בצורות שונות.
כל בוקר ב 9.00 יהודית מכינה לאהוד ארוחת בוקר כבר 50 שנה! אבל אין נוהל משותף לארוחות בוקר, גם לא לישיבות עבודה, אז מתי כן מדסקסים את ענייני הכרם? בארוחת שישי עם כל המשפחה.
רן ואמיר הם שני הפכים, אז אחד אוהב את הזריחות והטכנולוגיה השני את השקיעות והגורם האנושי, לפחות הם משלימים אחד את השני, אולי בגלל זה המשק משגשג.
רן חולם שאמיר יפסיק לעצבן אותו, אמיר חולם בדיוק אותו דבר אבל הפוך ואהוד חולם להמשיך ללמוד ולטייל בעולם (הוא בן 80, עדיין עוסק ברפואה משלימה ועדיין יוצא לטרקים כמו תרמילאי!) אבל שלושתם חולמים שגם הנכדים ייצטרפו למשק.
הצלחת היבול תלויה בהרבה משתנים שלא קשורים בחקלאי, כמו מזג אויר ומחיר השוק, אבל קשה להם גם שהצרכנים קונים בעיקר עם העיניים, לך תסביר שהענבים יכולים להיות ממש טעימים אפילו (ולפעמים בגלל) שהם קטנים.
אמרנו כבר שני הפכים? אז רן אוהב את הזן היחודי שלהם שנקרא סופיה – זן ירוק שנבצר בתחילת העונה, יש לו טעם מיוחד אבל קשה לגדל אותו. אמיר אוהב דווקא את הסקרלוטה – ענבים גדולים סגולים שסוגרים את עונת הבציר.
מרים ושלמה באו ללכיש לאחר מות אחיו של שלמה, כיום ניצן מחדשת את המשק, "לנהל משק חקלאי כאישה, זה לא קל אבל אני אוהבת את ההשתנות והאתגר, אין יום שדומה לקודמו…"
הוא הגיע ללכיש בעקבות האהבה לאורלי, אחר כך התאהב גם בחקלאות, לדעתו הזן המנצח זה אוטום קריספ
כילד הוא לא דמיין שיהיה חקלאי אבל אחרי 20 שנה באינטנסיביות של תל אביב הספיק לו! ובבחירת זן הענבים המועדף הוא "הולך עם הזרם"
כתבות עיתונות בכל הערוצים ובכל המגזרים וגם בעיתונות העולמית